"At
last, something beautiful you can truly own"
חפצים יפים. כולם אוהבים ורוצים אותם. אך האם אשה יפה היא חפץ? האם
אנחנו יכולים להחזיק באשה כמו במכונית, או להשיג אותה תמורת כסף, מחיר כלשהו? את שאלת
הבעלות הזו מעורר פרק 11, בצורה הכי בוטה וישירה שיש, על ידי היחס שמקבלות בו הנשים
בסדרה – ג'ואן, שעומדת בלב הסיפור המרכזי, ופגי ומייגן, שעומדות בהמשך הסקאלה, כל
אחת במקום שלה ביחס לבעלות הגברית עליה.
ג'ואן
על רקע הנסיון למצוא קמפיין מוצלח ליגואר, מכונית שמיוצגת
כ"הפילגש", כמו אשה יפה ואסורה, מתוך ההשוואה הנצחית שעושה המין הגברי
בין מכוניות לנשים, מגיע הרבּ רנט, ראש איגוד סוחרי הרכב, ומבהיר שהדרך לזכות
בקמפיין עוברת דרך משהו יפה שהוא רוצה להשיג לעצמו – ג'ואן. למרות שהבקשה שלו
לבלות איתה לילה נשמעת שערורייתית מהרגע הראשון, ברגע שהיא הונחה על השולחן, ברור
שהיא תתגלגל לפחות לדיון.
 |
| סתם באתי לראות מה קורה. אה כן, ואם אני יכול למכור אותך לזנות. פיט (צילום מהאתר הרשמי) |
וההצעה המגונה אכן מתגלגלת לדיון. בהתחלה היא מובאת אל ג'ואן על ידי
פיט חסר הבושה, ואז ג'ואן עושה טעות - היא אמנם מזועזעת, אבל בעצמה רואה את עצמה
כחפץ ואומרת שיש לה מחיר, הוא פשוט מאוד גבוה. מרגע זה, פיט ישלם כל מחיר, וג'ואן
אמורה לדעת את זה.
בהמשך ההצעה מגיעה אל שאר השותפים. ג'ואן כמובן לא נוכחת ופיט בוחר
בקפידה מה לספר על התגובה שלה, ומה להשמיט. מלבד דון שמתעצבן ויוצא מהחדר, השותפים
לא מביעים התנגדות אבל גם לא מסכימים בהתלהבות. בשביל פיט זה מספיק כדי להיות
מרוצה. לא נראה שהוא מהרהר לרגע במשמעות של מעשיו.
אבל פיט הוא לא הנבל היחיד בסיפור, וממנו ממילא אף אחד לא מצפה להיות אנושי. אבל רוג'ר וליין, שני גברים שכבר הראו בעבר שיש להם רגשות כלפי ג'ואן, בוגדים בה ומסכימים – גם אם בשתיקה – לסחור בה.
בהמשך לפיט, גם ליין מעמיד פנים
שהוא רק רוצה בטובתה ומציע לה לבקש שותפות בחברה במקום כסף, תמורת הסכמתה לתכנית.
הסיבה האמיתית שהוא עושה את זה, כמובן, היא הפחד שלו להסתבך כשיתגלה שבעצם, אין
להם כסף לתת לה, כי ליין לקח את הכסף הזה לעצמו. יחד עם הרצון של פיט, רוג'ר וקופר
להשיג את יגואר בכל מחיר – לאף אחד לא אכפת מג'ואן, מלבד דון. אבל את זה היא לא
יודעת, כי אף אחד לא טורח לדבר איתה באמת.
מייגן
מייגן ניגשת לאודישן לתפקיד שהיא מאוד רוצה. בהתחלה נראה שדון מעודד
אותה – היא אפילו באה לשכב איתו במשרד כדי לקבל בטחון, אבל ברגע שהוא מבין שהתפקיד
דורש נסיעה לבוסטון לשלושה חודשים, הוא נחרד מהרעיון ולא מוכן לשמוע עליו יותר.
מבחינתו, היא שייכת לו והיא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, כל עוד מדובר בעבודה
בעיר ובסקס כתמריץ. כלומר, כל עוד העסק הזה נוח לו.
אבל לא רק דון מקשה על מייגן להצליח, גם באודישן, הדבר הראשון שהיא
מתבקשת לעשות זה להסתובב. כלומר, חבורה של גברים רוצה לבחון את הגוף שלה, היא חפץ גם
בשבילם והיא פגועה. ההבדל בין מייגן לג'ואן הוא, שמייגן מקבלת יחס כזה אבל לא מוכנה להשלים איתו. אם היא תצטרך לבחור בבעל על פני קריירה, היא תבחר בבעל, אבל תשנא אותו על שלקח לה את החלום.
פגי
בזמן שדון מקדיש את כל זמנו ליגואר, פגי מקבלת את הסמכות לטפל בכל שאר
הלקוחות. ללא ספק, הוא בוטח בה. אבל לפגי זה לא מספיק. היא רוצה לשבת בחדר הישיבות
כמו הגברים, להציע רעיונות לקמפיין הכי גדול שעומד על הפרק, ואם אפשר, גם לנשנש
איזה לובסטר. כשדון מתייחס אליה, שוב, כאל המובן מאליו, פגי מחליטה לשים סוף ליחס
שלו ולעבור לחברה אחרת. ואכן, בריאיון עם טד מ – CGC, שנוא נפשו של דון, לא פחות, היא מקבלת ממנו את
מה שהיא רוצה. הוא מחמיא לה, מחזר אחריה ומציע לה יותר כסף משביקשה. יכול להיות
שהוא עושה את זה רק כדי להכעיס את דון? יכול מאוד להיות, אבל פגי מסתנוורת ולא
חושבת פעמיים לפני שהיא אומרת כן. כרגע, בניגוד לג'ואן, פגי מצליחה להתקדם בזכות
כישוריה המקצועיים. או לפחות כך זה נראה עכשיו.
מתוך שלושת המקרים האלה, הפרק מגיע לשיא: בין הלחץ במשרד, ללחץ מאמה
בבית, להבנה שמרוג'ר כבר אי אפשר לבקש עזרה כלכלית אחרי הדרך שבה התייחס אליה,
ולידיעה ששותפות בחברה תעזור לה לשפר את מצבה בצורה עצמאית, ג'ואן נכנעת ומסכימה
להצעתו של הרב. אנחנו רואים אותה מגיעה לביתו ובמקביל, את דון מציג בפני יגואר את
הקמפיין של מייקל – סוף סוף תוכל להיות הבעלים של משהו יפה. אשה יפה, חפץ יפה, הכל
אותו דבר. את הכל אפשר לקנות בכסף. דון מדבר על מכונית, אנחנו רואים את ג'ואן.
איזה מחיר נשלם? שואל דון, כשאנחנו רואים את ג'ואן במיטתו של הרב. מבועתת. מחיר
גבוה מאוד.
מייקל הגיע לרעיון הזה אחרי
התבוננות במייגן, אשה יפה שבאה והולכת, יש לה רצונות והיא עצמאית וחופשייה. לו רק
היה אפשר לקבל את אותו דבר, רק בלי החופש, בלי הרצון, הוא חושב. ומה זה דבר יפה
שאין לו רצונות?
חפץ דומם. או אשה שכרעה תחת נטל הציפיות והחיים. אשה שיודעת שבמצבה, אין לה ברירה ואין דרך אחרת להתקדם.
כשהחברה מתבשרת על קבלת התקציב ליגואר, כל השותפים מתכנסים במשרד של
רוג'ר. כולל השותפה החדשה. וכך דון מגלה, שלמרות שהגיע אליה בערב הקודם כדי לבקש
שלא תיכנע – היא נכנעה, והלכה אל הרבּ. מה שהוא לא יודע, ואנחנו מגלים, זה שדון
הגיע מאוחר מדי. "נאמר לי שכל השותפים היו בעד", היא אומרת לו. מה היה
קורה אם הוא היה מגיע בזמן והיא הייתה מגלה שהוא התנגד לרעיון?
 |
| אחד הרגעים הכי מרגשים בסדרה. דון ופגי נפרדים (צילום מהאתר הרשמי) |
ואם דון מרגיש תסכול על הדרך שבה קיבל את התקציב, המצב הופך לגרוע
הרבה יותר כשפגי מגיעה ומספרת לו שהחליטה לעזוב. פגי שוב מוכיחה שהיא ההפך מג'ואן –
שום סכום לא יגרום לה להשאר, "אין מספר", היא אומרת. דון מסרב להבין
שפגי היא לא בבעלותו, והוא לא יכול לגרום לה להיות לצדו לנצח, בזמן שהוא מתייחס
אליה כמו אל מישהי שתמיד תהיה שם ותעשה מה שהוא רוצה. כשהוא מבין שגם הקרב הזה
אבוד בשבילו, הוא מנשק את ידה של פגי ונמצא על סף בכי. ההצלחה המקצועית לא מעניינת
אותו. בשני המקרים, שלה ושל ג'ואן, דון עשה מעט מדי, מאוחר מדי, והפסיד. במהלך כל הסצנה, אגב, הוא יושב, היא עומדת - הוא מביט אליה מלמטה. כמעט כנוע.
ג'ואן רואה את פגי יוצאת מהמשרד ומביטה בה. ג'ואן נשארת במקומה, פגי הולכת לדרכה. ג'ואן היא החפץ שעובר מיד ליד, פגי היא אשה שמעוניינים לשמוע את דעותיה. ג'ואן היא העבר, פגי היא העתיד, ולכל אחת מהן יש מסלול אחר כדי להשיג דברים בחיים, בהתאם לתקופה. לכל אחת יש מחיר שונה.
נקודות למחשבה:
- רמז להחפצתה של ג'ואן: בניגוד לשאר העובדים בחברה, על דלת המשרד שלה כתוב "Traffic" ולא השם שלה.
- גם פגי מתייחסת לנשים בצורה שוביניסטית, כשהיא מציעה קמפיין לגברים שבו מככבת "ליידי גודייבה, עירומה ככל שאנחנו יכולים להציג אותה" - רק כדי לרצות לקוח ולהשאיר את הכסף בחברה.
- רגע שפל נוסף של דון: כשחברתה של מייגן גורמת לו להתעורר בבהלה, כל העובדים צוחקים עליו ולועגים לו. מי היה מעז, לפני כמה שנים?
- פיט מציג יעילות: כשהעבודה שלך היא להתחנף לאנשים, אתה מחזיק מצית בכיס גם אם אתה לא מעשן
- בניגוד לרוג'ר, שחש נבגד ועבר לקאמל, דון עדיין נאמן ללאקי סטרייק
- תובנה לא שלי: על השמלה שלבשה ג'ואן. נהדר.
אין עתידות, יש שאלות
- השאלה הגדולה ביותר: מה יעלה בגורלה של פגי בסדרה?
- האם התנהגותו של רוג'ר גרמה לכך שכל סיכוי לקשר מחודש עם ג'ואן נהרס?
- ומי מבטיח לנו שמחר, מחרתיים, בעונה הבאה, הלקוח לא יחליט שהוא רוצה עוד לילה סוער בתמורה להשארת יגואר בחברה? או מה יקרה כשהלקוח הבא יבקש "תשלום" דומה?
והפרומו
נתחיל מהסוף, נראה לי שהסוף שתופרים לפגי הוא שוב דרך בה התסריטאים מספרים לנו על העולם העאמיתי ועל כך שהשחקנית אליזבת מוס החליטה לעבור למקום אחר.
השבמחקבנוגע לרוג'ר וג'ואן - ראיתי בפורומים ברשת שיש דיונים שלמים סביב השאלה אם יש סיכוי שהם יחזרו, אני לא מרגיש שום צד בדיון, אבל ג'ואן הוצגה כל הזמן כמי שבשביל המחיר הנכון היתה מוכנה להשתמש בנשיות שלה - היא הבהירה את זה די טוב עם רוג'ר (במיוחד בפלאשבק בו רואים איך היא מקבלת ממנו את החורפן אותו קנה מדון).
ובמשפט "אנשי המכוניות האלו"ש חזר על עצמו כמה פעמים, השתמע די בבירור שהחברה תרד לזנות בשבילם וכעת במובן הפיזי.
מה שאהבתי יותר מהכל זו ההנגדה המוחלטת בין ג'ואן לפגי - פגי משיגה הכל בעזרת עבודה קשה, ואילו ג'ואן שבוספו של דבר משיגה אותה מגיעה לזה רק בזכות חסידה הנשיים.
ההתנהגות של מייגן קצת מכעיסה. מתחילת העונה דון לא בגד בה אפילו כשזה היה זמין ונוח, הוא רוצה אותה כמה שיותר קרובה אליו לא רק בגלל שהוא חושב שהיא שלו, אלא כי הוא באמת רוצה שלא ליפול ליצרי התשוקות האפלות שלו. היא לא חושבת ששלושה חודשים מחוץ לבית יעמידו אותו בפני סיטואציה יותר קשה?
בחזור לפגי, זו אמנם מכה אישית בשביל דון שבת חסותו עוזבת אותו כדי לעבוד אצל שנוא נפשו, אבל זו לא מכה מקצועית. כבר ראינו בפרק הקודם שגינסברג הוא בחור מבריק שלאחרונה חתום על מירב העבודות של החברה.
נתחיל מהסוף גם, אני לא חושבת שאליזבת מוס - או פגי, בעצם - תעזוב את הסדרה. קשה לי להאמין שזה הסוף איתה.
מחקלגבי מייגן, נכון שדון יכול "להידרדר" בלעדיה, אבל הוא לא תינוק והיא לא אמורה לוותר על החלומות שלה כי הוא לא יכול לשמור את הידיים שלו לעצמו. שיתבגר. שיתן לה להיות מאושרת. הרי אם הוא יעצור אותה היא בסוף תשנא אותו ממילא.
ואני באופן אישי הייתי בהלם מכך שג'ואן עשתה את מה שעשתה. לא צפיתי את זה בכלל.